חתול טיפולי

יש דבר כזה חתול טיפולי. כן כן כמו כלב טיפולי, החמודים האלה שהמדינה נותנת לחיילים החמודים האלה עם השריטות הממש לא חמודות האלה מהמלחמה. חיילי תמיד שבמקום לחנוק את אחותם הקטנה בלילה ובדמיונם הם בשדה קרב ברפיח מקבלים כלב שיודע להגיש חיבוק לפני התקף החרדה המתגבש.

וכמו שבמשך עשרות שנים לא נעשו מספיק מחקרים על גוף הנשי במקביל לגוף הגברי (סורי נוט סורי אבל יש פה מגדריות), כך גם לא נעשו מספיק מחקרים על חתולים במקביל לכלבים.

האמת שמאז שאני זוכרת את עצמי אח שלי הקטן היה האחד במשפחה שהגן על כבודם של החתולים באומרו: ״סתם יצא להם יח״צ גרוע, אבל הם לא פחות בתור חיית מחמד מאשר כלב״.

וכן, יש דבר כזה חתול טיפולי. אפילו מסתבר שיש לי אחד כזה.

ושלא תבינו אותי לא נכון, זה ממש אבל ממש לא אותו דבר כמו כלב. ממש לא.

חתול וכלב זה כמו שמיים וארץ. הדרך לפנות היא שונה, הצורת התייחסות שונה, המסרים שונים.

חתול לא יבוא כשתבקש או תדרוש, הוא פשוט יבוא כשבא לו. חתול יודע איך קראת לו והוא שמע שקראת לו, הוא פשוט בוחר לא להקשיב לך כרגע.

אבל היום, בסוף היום, כשנכנסתי למיטה והדמעות עלו

איכשהו

עליז בן שבת השלישי (זה השם שנתתי לחתלתול שאימץ אותי)

ידע להתקרב ולגשת ולשבת עליי

למרות שהוא לא אוהב מים, הוא בחר להיות לצידי

ובזכותו הצלחתי להגיד בקול רם:

אני כל כך מתגעגעת אלייך

ולחשוב על מה קרה

על מה קורה

ומה יקרה

ולתת לבכי לזרום מתוכי

כי הוא חייב

הוא חייב לפנות מקום;

לחיוכים שעוד יבואו

לחוויות שעוד לא נחוו

לצחוק של ילדים

לשמחה של חיים